<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג</h1>
<h2>דף יא:</h2>
המחזי' גרושתו בי' מן האירוסין פי' לאחר שנתקדשה בין מן הנשואין לוקה ואם החזירה הולד כשר דהיא תועבה ולא בניה ודוקא ישראל אבל כהן הולד חלל. ואם זנתה אחר שגרשה ולא נתקדשה לאחר מותרת לחזור לו פשוט ביבמות. ואם בעל ולא קדש' אינו לוקה דכתיב לשוב לקחתה לקוחין גמורין פשוט. אחות גרושתו אסורה מן התורה כאחות אשתו פשוט ביבמות. ובכל קרובות גרושתו שהן עליו בכרת והולד ממזר כך פשוט.
<h2>דף יב:</h2>
אלו שלשה נשים אסורות לשמש במוך רוצה לומר בענין סמרטוט לתת בגופה במקום תשמיש בפנים כדי שלא יתעברו אלא ישמשו כדרכן ושומר פתאים יי' ואלו הן הקטנה לא חיישינן שמא תתעבר ותמו' והמעוברת דלא חיישי' שמא תתעבר פעם שניה ותמעך צורת הולד והמניקה לא חיישינן שמא תגמול בנה וימות פשוט ביבמות ובכמה דוכתי.
<h2>דף כה.</h2>
עד המעיד שמת בעלה דאמרינ' שלא ישא אותה כתב ר"י בכתובו' [כ"ב ע"ב] על ההיא דשנים אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' דדוקא עד א' שמעיד שמת אבל אם הם ב' אחד מהם מות' לישא אותה.
<h2>דף לד:</h2>
שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו צריכות להמתין שלשה חדשים כי הן מותרות לבעליהן דבשוגג היה ושוגג כאונס כמו שכתבתי בח"ב ושמא נתעברו כדי להבחין ממי הוא הזרע. ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן לבעליהן מיד, ואף על גב דאמרי' דקטנה צריכה להמתין שלשה חדשים כדלקמן ההוא משום גזרה וחלוף דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו ביה רבנן פשוט. ועוד פשוט ואף על גב דאמרינן דאין אשה מתעברת מביאה ראשונ' מיירי שבעלו ושנו אבל לא שנו אינן צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלו ושנו דצריכות להמתין דוקא ששמשו בביאה ראשונה ושניה כדרכן אבל שמשו שלא כדרכן אפילו פעם ראשונ' ושניה ושמשו פעם שלישית כדרכן אינן צריכו' להמתין ואם מעכו באצבען קודם ביאה במקום תשמיש אפילו לא בעלו אלא פעם אחת כדרכן צריכו' להפרישן. ורי"ף לא הביא כל זה.
<h2>דף לה.</h2>
אנוסה ומפותה מחלקת בגמ' יבמות דרבי יהודה סבר דצריכות להמתין ג' חדשים אף על גב דכל מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר שמא לא נהפכה יפה ורבי יוסי סבר דאינה צריכה להמתין ורי"ף פסק כרבי יוסי וקצת הפוסקים פסקו כרבי יהודה וכן הרז"ה והרמ"ה. גיורת ושבויה בת ישראל והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו קטנו' אינן צריכות להמתין ג' חדשי' וקטנה בת ישראל בזנות אינה צריכה ג' חדשים דזנות בקטנה אינו מצוי אבל בנשואין קטנה ונתגרשה צריכה להמתין ג' חדשים ואם יצאת במיאון אינה צריכה פשוט. גר וגיורת ר"ל איש ואשתו שנתגיירו צריכה להמתין ג' חדשים כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה פשוט [לקמן מ"ב ע"א]. כל אותן שאמרנו שאינן מתעברו' כגון כלה שנבעלה בעילה ראשונה וששהתה אחר מיתת בעלה עשר שני' ולא נבעלה פי' שאין דעתה לינשא דאם היה דעתה לינשא מתעברת כלן צריכות להמתין ג' חדשים פשוט.
<h2>דף לז.</h2>
וכתבו התוספות כי המקדש מעוברת או מניקת חבירו וברח עד הזמן דאין מנדין אותו ואין כופין אותו לגרש ובלבד שירחיק הדרך והכל לפי משך הזמן וההרחקה כדלקמן בקדש אלמנת חבירו תוך שלש' חדשים וברח. קדש אלמנת חבירו או גרושת חבירו תוך שלש' חדשים וברח אין מנדין אותו דכיון שברח די לו בכך פשוט ביבמות ופרש"י דאין כופין ליתן גט דגלה דעתו דאין רצונו לכנוס עד זמנו. ונראה מתוך פירושו דמותר לומר לו ברח וכן הורה הר' יחיאל ברבי יוסי ז"ל. וכתב הרא"ש דבריחה זו צריכ' שתהיה למרחוק עד שתהיה שיעור חזרתו עד אחר שלשה חדשים דלא מסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת סמוכה דאם כן בטלת תקנ' חכמים.
<h2>דף מב.</h2>
אם עברה ונשאת תוך שלשה חדשים בדקי' לה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת ואף על גב דאמרי' דאין בודקין נשואו' כדי שלא תתגנה על בעלה הכא שנשאת שלא ברשות תתגנה ותתגנה כך כתב הרמ"ה. כל אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה שמת צריכה להמתין שלשה חדשים פשוט ביבמות.
לא ישא אדם מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו דמעוברת למניקה עומדת וטעם המניקה דילמא מתעברא (ומעברה) [ומעכרה] החלב ויהרוג הולד ואם כנס יוציא בגט ולא די שיפרישו אותן ואפילו הוא כהן וכשיגיע הזמן לכנוס יכנוס. וזמן המניקה כ"ד חדשים פשוט. והר' יוסף מאורליאניש כתב דאם קדשה ולא כנסה שאינה צריכה גט אלא להפריש כי יש איסור אחר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ועשה מעשה כך באחד שקדש מניקת חבירו שלא הצריכה גט אלא הפרשה עד הזמן כי דוקא כשנשא בעיא גט והביא הרבה ראיות על זה ודחו ראיותיו וחלקו עליו וכן כתב הרמ"ה דאפילו קדש לבד יוציא בגט. ועוד כתב הרמ"ה דאם נשא מעוברת חבירו אפי' הדירה עד הזמן על דעת רבים מהנאת תשמישה עליו דעכשיו אסורה לו מן התורה אפי' הכי צריך להוציאה בגט.
<h2>דף מב:</h2>
כל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים ואסורות לינשא וליארס תוך שלשה חדשים אחר מיתת הבעל א' בתולות וא' בעולו' שנתאלמנו או נתגרשו בין מן האירוסין בין מן הנישואין או שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס בבית בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה עקרה או קטנה או אילונית או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכו' להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו בעלה או נתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. ואם היא מעוברת ודאי מן הראשון כבר אמרנו שלא ישא אדם מעוברת חבירו ולא מינקת חבירו דסוף מעוברת להניק כמו שכתבתי למעלה פשוט.
<h2>דף מג.</h2>
ועוד פשוט מניקה שמת בעלה לא תארס ולא תנשא עד כ"ד חדשים להניקתה שצריכה להמתין כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו הולד וחוץ מיום שנתארסה בו, ואפילו גמלתו צריכה להמתין עד זה הזמן דחיישינן שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד, וכן אם נתנתו למניקה שמא תחזור בה כי דוקא דבי ריש גלותא שהם אלמים והיה ידוע שלא תחזור בה המניקת אבל בנשים אחרות אין להתיר. ואם מת הולד מותרת לינשא דלא חיישינן שמא תהרוג אותו היא. ואם נתנתו למניקה כתבו התוס' דאפילו נשבעת המניקת על דעת רבי' שלא תחזור בה צריכה להמתי' דגזרינן אטו לא נשבע' והר' טוביה התירו מאח' שהדירוה על דעת רבים ודימה אותה לההיא דבי ריש גלותא, וראשון נראה עקר. ואם גמלתו בחיי בעלה כתב הרא"ש שנראה לו שמותרת לינשא דלא גזרי' אטו לא גמלתו בחיי בעלה דניכר הוא. וכתב דמטעם זה נרא' לו להתיר אשה שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מניקת בחיי בעלה וכן בספר המצות שמצא בתשובת הגאונים שאם נתנו למניקת בחיי בעלה שלשה חדשים דאין זה נקרא מניקת חבירו פי' דאינה זו בכלל תקנת חכמים מאחר שבשעת מיתה לא היתה מניקת כיון שקודם מיתת הבעל שלשה חדשים נתנתו למניק'. ורבינו שמשון הזקן כתב דגרושה מעוברת ומניק' אינה צריכ' להמתין כ"ד חדשי' שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיות על זה כי כשמת בעלה עשו תקנה מאח' שאין לו אב ורבינו תם כתב דאסורה דאין הפרש בין גרושה למת בעלה וכן נראה עקר וכן כתוב בשאלתות בפרשת וירא אליו.
<h2>דף מד.</h2>
המחזי' גרושתו בי' מן האירוסין פי' לאחר שנתקדשה בין מן הנשואין לוקה ואם החזירה הולד כשר דהיא תועבה ולא בניה ודוקא ישראל אבל כהן הולד חלל. ואם זנתה אחר שגרשה ולא נתקדשה לאחר מותרת לחזור לו פשוט ביבמות. ואם בעל ולא קדש' אינו לוקה דכתיב לשוב לקחתה לקוחין גמורין פשוט. אחות גרושתו אסורה מן התורה כאחות אשתו פשוט ביבמות. ובכל קרובות גרושתו שהן עליו בכרת והולד ממזר כך פשוט.
<h2>דף פז:</h2>
אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה אסורה לזה ולזה ותצא מזה ומזה וצריכה גט משניהם והבנים שהיו לה מהבעל השני הם ממזרים וגם מן הראשון אם בא עליה אח' שבא וילדה ממנו כי הולד ממזר מזה ומזה ואין בזה חלו' בין נשאת על פי בית דין בין על פי עצמה בין בעד אחד בין בשני עדים פשוט ועוד פשוט מן הראשון ממזר לגמרי ומותר בממזר' ומן השני ממזר גם כן לענין שאסור בבת ישראל ואסור בממזרת. וכל זה כשאנו מכירין אותו שזהו בעלה כדלקמן. עד א' נאמן לומר מת בעליך ונשאת על פיו וכן עד מפי עד ועד מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה פשוט.
<h2>דף פח:</h2>
עד המעיד שמת בעלה דאמרינ' שלא ישא אותה כתב ר"י בכתובו' [כ"ב ע"ב] על ההיא דשנים אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' דדוקא עד א' שמעיד שמת אבל אם הם ב' אחד מהם מות' לישא אותה.
באו שני עדים ואמרו שמת בעלה ונשאת ואחר כך בא ולא היינו מכירין אותו כגון שבא בחתימ' זקן ובאו שני עדים שלא זזו ממנו מיום שהלך תצא אפילו נשאת לא' מעדיה מאותן שהעידו שמת, ולעולם אין מניחין אותה תחתיו זולתי בב' דברים כשנשאת לאחד מעדיה כמו שכתבתי וכגון שהיא אומרת בריא לי שמת ואין הפרש בזה בין נשא' ואחר כך באו עדי' ובי' באו עדים ואחר כך נשאת ואפילו הוא כהן אין מוציאין אותה מאחר שהיא מכחשת ואומרת שאינו זה פשוט ואם נשאת על פי עד א' ובא עד אחר ואמר שזהו האיש שהלך ובא עתה ואי' אנו מכירין אותו כמו שכתבתי לא תצא אפילו שהיא אינה אומרת שום דבר ואפילו העידו שזהו כעד א' דאמו דכל מקום שהאמינ' תורה עד א' הרי הוא כשנים כמו שכתבתי למעלה בדין עד א' אומר לא מת ועד א' אומר מת וכו' ואין מוציאין אותה מחזקתה זולתי אם היה בהם רוב שהיו שנים יותר מן הראשון ואם יש עבד או אשה או שפחה שמצטרפי' עם זה העד השני הנה בכאן רוב דעות ותצא מאחר שהיא אינה מכחישה. ואם נשא[ת] על פי אשה או קרוב או פסול ובא עד א' ואמר לא מת תצא דיותר שוה עד אחד מאשה או קרוב או פסול ואם יש אשה שמצטרפת עם האשה הראשונה שהעידה שמת לא תצא דשתי נשים ועד אחד כפלגא ופלגא נינהו ולא תצא. ואם נשאת על פי אשה או קרוב או פסול ובאו שתי נשים ואמרו לא מת תצא דכ"כ הם שתי נשים כנגד אשה או קרו' או פסול כמו ב' אנשים כנגד איש אח'. ודוקא כשהיא עצמה אינה מסייעת לאשה ראשונה אבל היא עצמ' מסייעת ואומרת בריא לי שמת כמו שכתבתי הוו להו שנים כנגד שנים ולא תצא, אבל לעולם הבעל עצמו זה שבא אינו מצטרף עם שום א' מהן דנוגע בעדו' הוא אבל היא עצמה מצטרפת אע"פ דנוגעת בעדות דמשום עיגונה אקילו בה ומשום חומרא שהחמרת בסופה כל זה פשוט ומוכח וכן כתב הרמ"ה. ועוד כתב ומאחר דקיימא לן דשתי נשים כנגד עד אחד כפלגא ופלגא דאמו (ו)ה"ה בשלשה נשים כנגד שתי נשים דפלגא ופלגא הוא ואוקי הדבר בחזקתו. ואל תטעה, שכל שאמרנו פלגא ופלגא לא דאמי לעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דהתם אמרינן דבכל מקום שהאמינו עד אחד והוא הראשון הרי הוא כשנים והשני שמכחישו אין דבריו של אחד במקו' ב' הרי שהשני כמי שאינו אבל כשאנו אומרים פלגא ופלגא כל כך אנו מאמינים אלו כמו אלו. ואף על גב דלגבי עדות אשה אין נפקות' בין במה שאמרנו אין דבריו של א' במקום ב' בין לפלגא ופלגא ולא תצא, מ"מ נפקא מינה לגבי שאר איסורין. ואם באו ב' נשים תחלה והעידו בדבר שהאמינו אותן כעד א' ואחר כך בא עד אחד להכחישן הן נאמנות דה"ל כעד אחד שהעיד והאמינוהו כשנים ובא עד א' להכחישו דאמרי' שאין דבריו של אחד במקום שני', דכי אמרינן דשתי נשים כנגד עד אחד כפלגא ופלגא הוו דוק' כשבא העד תחלה אבל אם הנשים באו תחלה יותר שוות מעד אח' דאלו עד אחד אם היה בא להכחיש העד הראשון אינו שום דבר כמו שכתבתי וכשבאות שתי נשים באחרונה להכחיש העד הראשון הוו להו פלגא ופלגא ואף על גב שהוא בדבר שהאמינה תור' אותו העד שבא תחלה כשנים, וכל שכן אם השתי נשים באו תחלה ואח' כך בא העד הא' להכחישן שהן נאמנו' שכבר האמינו אותן כשנים וה"ל כמו עד אחד כנגד עד אחד שהראשון נאמן. אבל אם הן שתי נשים או ג' שהעידו תחלה בדבר כזה ובאו שתי נשים אחרות או ג' להכחישן ה"ל פלגא ופלגא כדאמרינן כשבא עד אחד תחלה בדבר שהאמינתו תורה כשני' ואחר כך באו שתי נשים להכחישו דה"ל פלגא ופלגא. בכל מקום שאמרו פלגא ופלג' אם עדין לא עשו מעשה על פי עדות ראשונה כשבא עדות האחרון אינו נאמן הראשון ואפילו בעד אחד שאמרנו בדבר שהאמינתו תור' כשנים כשבא תחלה ובא עד אחד להכחישו אם לא עשו מעשה עדין על פי הראשון אינו נאמן ולא יעשה על פיו, אף על פי דאם היה עשוי כשבא האחרון אמרנו שאין דבריו של אחרון כלום בפני הראשון ע"כ תוכן דברי הרמ"ה וכן מוכח ביבמות.
עד אחד אומר מת ועד א' אומר לא מת האי דאמר מת אנו מאמינים אותו כשנים והשני שהעיד לא מת ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום ב' ועכ"ז לא תנשא משום לזות שפתים ואם נשאת לא תצא פשוט בכתובות פירוש ומיירי שאותו שאמר מת בא תחלה וכיון שהתירוה לינשא על פיו לא תצא מהתרה הראשון אבל אם באו שניהם יחד ועד א' מכחיש את האחר אינו כלום כדאמרי' ביבמות ואפרש כן למטה. שנים אומרים מת וב' אומרים לא מת בין אמרו עכשיו מת בין אמרו לאחר זמן מת לא תנשא ואם נשא' לא תצא ודוקא שנשאת לא' מעדיה והיא אומרת בריא לי שמת שאינ' אסורה לו מספק אבל לא נשאת לא' מעדיה קיימא לן בספק ואם נשאת תצא מאחר שהם ב' עדים כנגד ב' ומכחישין אלו לאלו וכן אם היא לא אמרה בריא לי אפילו נשא' לא' מעדיה ספק הוא אצלה ותצא פשוט וכן כתב רי"ף והא דמתירין אותה לינשא לאחד מעדיה משום שהם ב' כמו שכתבתי למעלה.
אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ועדיין לא נשאת ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו ואינה צריכה גט משני מאחר דלא עבדא איסור' לא קנסוה רבנן, וכל זמן שצריכה גט משני אסורה לחזור לראשון כדי שלא יאמרו גרש זה ונשא זה פשוט ביבמות. פי' ואם גרשה הבעל או מת מותרת למקדש דאינה אסורה לב' אלא דוקא כשאסורה לראשון וכן כתב ר"ת. ועוד פשוט ואפילו נתן האחרון גט לא פסלה מן הכהונה. לא חיישינן לקלא כלומר אם אחר שנשאת יצא קול שבעלה חי אין מוציאין אותה מתחת בעלה אלא בראיה ברורה כי לקול שלאחר הנשואין לא חיישינן. ואם יצא קול קודם הנשואין לא תנשא, ודוקא קול שהוחזק בב"ד קודם אירוסין כדאמרינן בסוף גטין דלקלא דאפילו לאחר אירוסין לא חיישינן אי לא איתחזק בבית דין קודם אירוסין, ואפילו איתחזק בב"ד דוקא שאמר פלוני שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אבל מפי עד א' לא דכבר אמרנו דאם התירו אותה לינשא ע"פ עד אחד אפי' בא אחר כך עד אחר והכחישו לא תצא מהתרה הראשון ומוכח זה. וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף קיד:</h2>
אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ואין קטטה ביניהם ויש שלום בעולם ואמרה מת בעלי נאמנת להנשא ולהתיבם אבל אם יש קטטה ביניהם אפי' שיש שלום בעולם אינה נאמנת משום ששונאה אותו לא דייקא ומינסבא. וכן אם יש מלחמה בעולם ואמרה מת סתמא אינה נאמנ' דמסתמ' במלחמה קאמר דתעלה דעתה היאך יכול להיות שכל אלו מתו והוא ניצול ואף על פי שיראה אותי וימתין אותו מה יעשה ממנו לפעמים תראה אותו מוכה בחץ או ברומח וכסבורה שהיא מכת מות ועל כן היא אומר' מת ושמא עשו לו רפואה אחר כך וחיה. ואם אמרה מת על מטתו נאמנת אף על פי שיש מלחמה בעולם ואינה צריכה לומר וקברתיו. ואם החזיקה היא מלחמה כלומר לפי דבריה כגון שיש שלום בעולם ואמרה מת במלחמה בעיא ולא איפשיטא ולחומרא ואינה נאמנת ולא אמרינן נאמנת דמה יש לה לשקר אי בעיא אמרה מת סתמא. ואם רעבון יש בעולם גרוע ממלחמה דאלו במלחמה אם מת על מטתו נאמנת וברעבון אפילו אמר' מת על מטתו אינה נאמנת עד שתאמר מת וקברתיו. ומפולת כגון שנפל עליו בנין הרי הוא כמלחמה. וכן שלוח נחשים ועקרבי' הרי הם כמלחמה ודוקא כשהיו משולחים ברוב בני אדם אבל אם נשך אחד מהם ובאת אשתו ואמרה מת בעלי נאמנת. אבל דֶבֶר ספק בגמרא ואזלינן לחומרא ואינה נאמנת כמו במלחמה.
<h2>דף קטו.</h2>
עישנו עליו בית עישנו עליו מערה רוצה לומר שמת בדליקה ואמרה מת ואני נצלתי אינה נאמנת כמו במלחמה פי' ולא מיבעיא אם אמרה עישנו עליו שעומד' היא בחוץ שאפשר דלא מת ולא ראתה אותו אלא אפילו אמרה עישנו עלינו שעומדת היא בתוכו עמו וראתה אותו לא מהימנא כי אמר' מת דאמרי כי היכי דאתרחיש ליך ניסא אתרחיש ליה. ודוקא במלחמה גדולה כשאמרה מת ואפילו לא שמענו מן המלחמה אלא מפיה אינה נאמנת כמו שכתבתי אבל אמרה נפלו עליו גוים או לסטים והוא מת ואני נצלתי נאמנת דכיון דמלחמה קטנה היא לא הרגו אותה דאשה כלי זיינה עליה ולא יהרגו אותה כדי לבעול פשוט ביבמו' ולקמן אכתוב היכי דאמי (קטנה) [קטטה]. אם נפלה דליקה במטתו או בביתו ואמרה אשתו ראו פלוני בעלי מת וראו אדם מושלך חרוך ופס ידא מושלכת לא אמרינן זהו בעלה אלא אמרינן שמא האי אדם חרוך אדם אחר מעלמא הוא שבא להציל וזה הפס מבעלה היה ומתוך שנפל בו מום ברח מבשת ודינו כמו שאמרנו בעישנו עליו בית שאמרנו שאינה נאמנת אף על פי שתאמר היא שזהו בעלה פשוט. וכתב הרמ"ה ודוקא שאותו פס ידא אינו מהאיש החרוך כאן דאז אמרינן דשמא מבעלה הוא הפס וברח מבשת אבל אם לא היה שם פס ידא אלא האיש החרוך או שיש פס ידא אינו מהאיש החרוך שלא מצאו לו כי אם יד אחרת אמרינ' דודאי האי פס ידא מהאיש החרוך הוא וכיון שהיא אומרת שזה האיש החרוך הוא בעלה ואמרה מתחלה ראו בעלי נאמנת וכן עקר.
עד אחד במלחמה אינו נאמן דלא דייקא ומינסבא עד שיאמ' מת וקברתיו פשוט. וכתב רי"ף ואפילו שני עדים אינם נאמני' וכל שכן אשה ועד אחד ותמהו עליו כי בודאי בשני עדים מותרת לינשא. ועוד כתב הראב"ד דאפילו מתאחר במלחמה לא בעינן מת וקברתיו ודייקא מההיא דיבמות [קכ"א ע"ב] מעובדא (דחנא) [דחסא] ורוב הפוסקים הסכימו דעד אחד אינו נאמן עד שיאמ' מת וקברתיו.
מים שיש להם סוף כמלחמה דאמו ודינו כמו שכתבתי במלחמה. ומים שאין להם סוף אשתו אסורה ואין להם תקנה זולתי אם יש עדים ואפילו עד אחד ואפי' נשים שיעידו שראו אותו כשהעלוהו מת מן הים וראו אותו מיד ואמרו סימנים שלו ואם לא ראו אותו מיד אינם נאמנים משום דמשתנה פשוט. וכן כתב הרמ"ה דמים שיש להם סוף דינו כמלחמה ויש מן הפוסקי' שכתבו דמי' שיש להם סוף כיון שעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת.
<h2>דף קטו:</h2>
אדם שמת ואמרו שמו פלוני כאשר תאמר יצחק ריש גלותא מת במקום פלוני והעידו כך לא חיישינן לב' יצחק ריש גלותא פי' ומיירי שהעדים לא היו מכירים אותו בפרצופו ושלחו משם לומר מת פלוני לא חיישינן שמא אחר היה אותו שמת ששמו כשמו וזה שמכאן עדיין הוא חי ולא נתיר אשתו. ודוקא שלא הוחזקו ב' אנשי' ששמותם כך ואין צריך לבדוק אם יש ב' בעיר ששמותם כך ואפילו שכיחי שיירות, אבל הוחזקו חיישינן ואין משיאין שום אחד מנשותיהן אלא בראיה ברורה שזהו בעלה של זאת פי' ואם הא' היה חי בכאן בודאי אומרין שאותו שמת הוא האחר פשוט וכן כתב הרמ"ה. פי' ריש גלותא כנויו היה כך או משפחתו כי בתלמוד כשמזכיר ריש גלות' סתם מזכירו בלא שם ראש גולה. עדות שבא ממקום אחר רחוק וכתוב בו כך העיד פלוני שמכלוף בן מלול שהיה אדם שחור וגדול ועיניו אדומים ומהיום כך וכך ימים היה דר במקום פלוני ויצא משם ובדרך הרגו אותו וראיתיו אח' שהרגוהו ועמדתי בקבורתו וקראו הכתב בפני אשתו או הוא בעצמו הלך לפני אשתו והעיד כך ואמרה היא לפי הסימנים ולפי השם שזה היה בעלה והורה הר' דוד הכהן שהסימנים אינם כלום כדאמרינן במציעא [כ"ז ע"ב] דאין מעידין אלא על פרצוף של פנים וכו' כדלקמן [ק"כ ע"א]. וגם העד לא העיד שהיה יודע שאותו מכלוף שהיה בעלה של זאת וכן כתב הרמב"ם [פי"ג מגירושין הכ"ז] שאם העיד מת יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך וכך סימניו אין אומדין באומד הדעת הוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר יהודי אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. אך אמנם יש להתירה כיון דידוע שהיה שם בעלה כך ולא הוחזק מכלוף אחר בעיר מותרת לינשא וכן נראה מהרמב"ם שכתב בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו ואין השליח יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעין פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא אותו שמת וראיה מההיא שכתבתי שלח התם יצחק ריש גלותא הוה קא אזיל מקרטובה לאספמיא ושכיב אי חיישינן לתרי יצחק או לא.
<h2>דף קטז.</h2>
קטטה ביניהן רוצה לומר בין איש לאשתו שכתבתי למעלה הוא כגון דאמרה לבעלה גרשתני ואמרה שגרשה בפני פלוני ופלוני ואמרו הם שלא היו דברים מעולם דאם לא כן נאמנת לומר גרשתני כמו שכתבתי במקומו ואינה נאמנת לומר כשיש קטטה ביניהן כמו שכתבתי למעלה ואין הפרש בזה בין שהרגיל הוא הקטטה ובין שהרגילה היא ועד א' בקטטה בעיא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא ולא תנשא פשוט.
אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ודוקא בפניו דשלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת פשוט בשלהי נדרים וכתובות ובסוף גטין וכן עשה מעשה ר"ת והתירה לינשא כשאמרה בפניו וכן כתב רי"ף. ועוד ביבמות [קט"ז ע"א] שאם אמר' גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו הם לא היו דברים מעולם אינה נאמנת. והתוס' כתבו שאם היתה קטטה ביניהם או אם תובעת כתובת' שאינה נאמנת. ודינה לענין כתובה תמצא בספר מישרים בדיני כתובה ותנאיה ח"ט.
שוטה שבאת ואמרה מת בעלי נאמנת פשוט וכן כתב הרמ"ה. ועוד כתב ודוקא שיודעת בטיב נשואין בתולות ואלמנות אבל אינה יודעת אינה נאמנת.
<h2>דף קיז.</h2>
אמרה מת בעלי תנו לי כתובתי וכן תנו לי כתובתי והתירוני לינשא דבכלן אזלינן לחומרא ואינה נאמנת זולתי אם אמרה מת בעלי לבד פשוט.
הכל נאמנים להעיד על מיתת בעלה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה והכלה ובת חמיה ובת בעלה ואשת האב שכשם שבת בעלה אינה מעידה לאשת אב משום ששנאה אותה כמו כן אשת אב לבת בעלה וכן בחמותו כמו שאין חמות מעידה לכלה כך הכלה אינה מעידה לחמותה פשוט ועוד בעיא ולא איפשיטא חמות[ה] לאחר מיתה פירוש כגון אם יבמה שאינה אם בעלה ושמא סופה להתיבם לבנה ונעשית חמותה ולא איפשיט ואינה מעידה.
<h2>דף קיז:</h2>
עד א' אומר מת וב' אומרים לא מת ואף על פי דנשאת תצא ומיירי בפסולי עדות שהם נשים שאשה אחת אומרת מת ושתים אומרות לא מת ועשו שתי נשים כנגד אשה אחת כשני אנשים כנגד איש א'. אבל עד א' אומר מת ושתי נשים אומרות לא מת ה"ל פלגא ופלגא ולא תנשא ואם נשאת על פי עד א' ובאו שתי נשים ואמרו לא מת לא תצא. וכן לקולא כגון שתי נשים אומרות מת וא' אומרת לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא פשוט.
אחת אומרת מת ואחת אומר' לא מת פירוש שהיו לו שתי נשים זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ואף על גב דלא אמר' לא מת אלא ששתקה לא תנשא בעדות צרתה שאומרת מת דאין צרה מעידה לחברתה. אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג מאחר שזו וזו מודות שמת הרי אלו ינשאו פשוט. עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת וכן שתי נשים שאינן נשיו אחת אומרת מת ואח' אומרת לא מת לא תנשא ודוקא שבאו שניה' יחד אבל אם התירוה לינשא על פי עדות ראשון אפילו בא אחר כך עד אחד ואמר לא מת לא תצא מהתרה הראשון כמו שכתבתי למעלה. והא דאמרינן הרי זו לא תנשא כתב הרמ"ה ומסתברא דאם נשאת תצא אלא היכ' דנשאת לאותו העד והוא אומר בריא לי מידי דהוה אב' אומרים מת ושנים אומרים לא מת. ואם עד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג או אשה אומרת מת ואשה אומרת נהרג הרי זו תנשא דלא הויא הכחשה פשוט.
<h2>דף קיח.</h2>
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא וצרתה אסורה דאינה יכולה להעיד לצרתה. וכן אם אמרה מת בעלה ואחר כך מת חמיה היא תינשא וחמותה אסורה שהיא אינה מעידה לה פשוט. אמר' נולד לבעלי בן במדינת הים ומת בעלי ואחר כך מת בני צרתה זקוקה ליבם פשוט.
<h2>דף קיח:</h2>
המזכה גט לאשתו על ידי אחר במקום קטטה אינו כלום דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו פשוט ביבמות.
<h2>דף קכ.</h2>
ועוד פשוט והא דאמרינן דאין מעידין אלא על פרצוף פנים אין מעידין אלא עד שלשה ימים שאם מצאוהו מת בתוך שלש' ימי' למיתתו והכירוהו שהוא פלוני מעידין עליו, אבל אם לא ראוהו אלא אחר שלשה ימים למיתתו אפילו שהכירוהו שהוא איש פלוני אין מעידין עליו לפי שהמת משתנה לאחר שלשה ימים ואפשר שאיש אחר הוא ונהפכה צורת פניו כצורתו של פלוני זה שהם רוצים להעיד עליו, ודוקא שמת ביבשה אבל במים אפילו לאחר ה' ימים מעידין עליו ודוקא שראוהו כשהעלוהו והכירו סימנין כמו שכתבתי במים שאין להם סוף פשוט ביבמות. ועוד פשוט דשומא אינו סימן דלא הוי סימן מובהק ועוד מוכח דמספק' לן לפי תרי לשני דרבא אם סימנין דאוריתא או דרבנן הילכך לא סמכינן אסימנין אפילו מובהקין לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר וכתב הרמ"ה ומסתברא דכיון דספקא היא אם נשאת בסימן שאינו מובהק לא מפקינן לה מבעלה.
אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם הפדחת ועם החוטם כגון שמצאוהו מת ורוצין להכירו אף על פי שראו סימנים בגופו ובכליו שאיש פלוני הוא אין מעידין עליו להשיא אשתו או לשאר דבריו אלא אם כן הכירו בפרצוף פניו עם פדחתו ועם חוטמו פשוט וכתב הרמ"ה וזה הפרצוף פני' הן הן הלחיים עצמן ואין משגיחין לו על העינים ולא על הפה מאח' שפירש התנא חוטם ופדחת היה לו לפרש כמו כן העינים והפה אלא ש"מ דפרצוף פנים לחוד בעיא שהם הלחיים והפדחת והחוטם שבפי' איתמר. וכתב רבינו תם בספר הישר ודוקא שאין שם אלא הראש דאז אין יכול להכירו בטביעות עין אם לא יהא כל הפרצוף שלם עם החוטם, אבל אם כל גופו שלם אפילו אין בו פדחת וחוטם יכול להכירו בטביעות עין מהסימנים שהיה לו בגופו, ואפילו אחר כמה ימים היכא דאינו נחבל בפניו נר' דבר פשוט שיוכלו להכירו בטביעו' עין של גופו וצורתו כי אינו משתנה כל כך ונראה הוא לעינים שמכירי' אדם מת בטביעות עין אחר כמה ימים, ואפילו שנאמר כשנחבל בפניו אין מכירין אותו אלא עד שלשה ימים אם נמצא הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעים מתי נהרג תולין שהוא בתוך שלשה ימים וכן כתב הרא"ש.
וכתבו התוספות דהא דבעינן סימנים כשהעלוהו ולא סגי בטביעו' עין משום שהם עצמם ראו הטביעה ר"ל כשנפל במים דכיון שראו הטביעה אולי במיעוט טביעות עין יאמרו שאלו הם שנפלו, אבל אם לא ראו הטביעה ומצא העד מת ואומר שמכירו בטביעות עין נאמן ואין מדקדקין אחריו בסימנים וכן כתב הרז"ה אבל ר"ח פי' מדבעינן הכא סימנים שמעי' דאשה או עד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני וכל שכן גוי מסיח לפי תומו עד כאן. ונהגו עכשיו להתירה להנשא כשטבע על ידי הכרא בטביעו' עין. ור"ת פירש כי הא דאמרינן שצריכין סימנים כשלא נמצא הגוף שלם שאכלוהו דגים ולא נשאר אלא פרצוף פנים עם החוטם אבל (עם) [אם] היה שלם מכירין אותו אפילו אחר כמה ימים בטביעות עין ור"י כתב החלוק הראשון בין שראו הטביעה ללא ראו.
<h2>דף קכ:</h2>
ובשיעור המיתה אין מעידין עד שתצא נפשו, זה אינו מיירי בהכ' האיש אלא בשיעור המיתה שאם ראוהו מסוכן קרוב למיתה והכירוהו שהוא איש פלוני אין מעידין עליו שמת עד שתצא נפשו, הילכך ראוהו מגוייד או צלוב על צליבא או חיה אוכלת בו אין מעידין עליו עד שתצא נפשו ודוקא בסכין שאינה מלובנת ונכוה אבל אם לא נכוה מעידין מדרבנן דאינו יכול לחיות. חיה אוכלת אם אוכלת באבר שהנשמה תלוי' בו מעידין עליו דאינו יכול לחיות וכן אם שחט בו שני סימנים או רוב שני' וברח מעידין עליו דחי הוא וסופו למות פשוט. עיר שהקיפה כרקום פירו' מצור וספינה המטרפת בים והיוצא לידון הרי הם בחזקת קיימי' פירוש ולא ישאו נשותיהם אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שנאבד' בים והיוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים חומרי חיים דאין משיאין אשתו וחומרי מתים שאם היה כהן אשתו לא תאכל בתרומה פשוט בגטין [כ"ח ע"ב].
<h2>דף קכא.</h2>
מים שאין להם סוף אף על גב דמצד אחד קרובה ליבשה כיון דמצד אחר רחוקה אינו נקרא שיש להם סוף אלא כל שעומד ורואה מד' רוחות וכן כתבו הגאונים ז"ל בתשובה. כבר אמרנו שמים שאין להם סוף שצריכין שיעידו שראו אותו מיד כשהעלוהו משם שאם לא כן היה משתנה ובענין זה עד אח' נאמן ומשיאין אשתו ודוקא שאמר סימנין מובהקין או שיעידו על פרצוף פניו עם החוטם ועם הפדחת כמו שכתבתי דבענין אחר אינו נאמן. נפל למי' שיש להם סוף ר"ל שרואה כשעומד ברוח אחד רואה מארבעה רוחות קצות המי' משיאין אשתו על פיו, ומים שאין להם סוף כגון שעומד ברוח אחד ואינו יכול לראות קצות המים מד' רוחו' אשתו אסורה דשמא עלה ממקום אחר ולא ראהו והלך לו משם. והמתיר אשה במים שאין להם סוף ולא ראהו שעלה לא מת ולא חי מנדין אותו פשוט. וכתב הרמ"ה ומסתברא דהוא הדין בכל אותן שאמרנו שאין מעידין מי שמורה בהן להתרא מנדין אותו אפילו צורבא מרבנן ואפילו היכא דקי"ל דאם נשאת בדיעבד לא תצא.
ועוד פשוט מי שנפל בים והעומדי' שם עמו החזיקו ברגלו ועלה רגלו בידם ושאר גופו נפל בים אם מן הארכובה ולמטה נפסק אין משיאין אשתו ואם מן הארכובה ולמעלה מעידין עליו שכבר מת ומשיאין אשתו פי' וכן הדין בכל אבר שנטרף בו דמעידין עליו ומשיאין אשתו.
נפל לגוב אריות אין מעידי' עליו, לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו ואע"ג דיכול לחיות דשמא חבר הוא ולא יזיקו אותו הנחשים מ"מ משום הדוחק שהוא דוחק אות' אי אפשר שלא יזיקוהו. נפל לכבשן האש מעידין עליו וכן לתוך יורה מלאה יין ושמן, וכבשן האש מיירי דוקא שאינו יכול לצאת משם שאפילו לא ראה העד במיתתו הואיל ואינו יכול לצאת משם מעידין להשיא אשתו ולשאר דברים, וכן יורה מלאה יין ושמן מעידין עליו ביורה רותחת שעומדת על גבי האור והוא אינו יכול לצאת משם פשוט.
<h2>דף קכא:</h2>
אפילו שמע מן התינוקו' הרי אנו באין לספוד ולקבור ובלבד שיאמרו כך וכך ספדנים היו כך וכך רבנין היו מעידין עליו מי ששמע מן התינוקות ומשיאין על העד ששמע מהן וסוף דבר אין משיאין בעדות כזה זולתי אם שמע העד מהן דברים המוכיחים שלא נתכוונו לומר אלא מה שראו פשוט ביבמות. גוי מסיח לפי תומו משיאין על פיו רוצה לומר שלא נתכוון להעיד אבל נתכוון אין עדותו עדות פשוט וכתב הרמ"ה גוי מסיח לפי תומו משיאין אשתו דוקא דליכ' חששא דשקרא אבל היכא דאיכא חששא דשקרא שמא אשתו אמרה לגוי שיאמר כך ואין מתירין אותה לינשא. וגוי אינו נאמן מסיח לפי תומו אלא דוקא במקום שעד אחד ישראל או אשה נאמנים אבל במלחמה וכיוצא בדברים שאמרנו שאין עד א' נאמן אין גוי נאמן אפילו מסיח לפי תומו דאינו גדול מעד א' ישראל וכן כתב הרמ"ה. ועוד פשוט וכן הגוי שהיה אומ' לישראל עשה כך ואם לא אהרוג אותך כמו שהרגתי לפלוני ישראל אין משיאין אשתו כי לא נתכוון אלא להבהיל את הישראל ולאיימו וכן כל כיוצא בזה אבל אם היה אומר אוי לפלוני שהיה הולך עמי בדרך או שהיה הולך עם פלוני או שנתפש בקולר פלוני ומת בדרך וקברתיו או קברתי' משיאי' על פיו. וכן אם אמרו לפונדקית גויה איה חברינו ואמרה מת וקברתיו והנה מקלו ותרמילו ולא מיבעיא היכא דמתחיל גוי ומסיח לפי תומו אף על גב דמחזירין אותו לדברים ומגלין ממנו הדבר היטב דאינו יוצא (מותרת) [מתורת] מסיח לפי תומו אלא אפילו היכא דמוכחא מילתא שרוצה גוי להודיע להם שמת אותו אדם דומיא דפונדקית אפילו שחוזרי' הם ושואלים כגון אלו שאמרו איה חברינו ואחר כך אמר לו הגוי מסיח לפי תומו משיאין על פיו וכן מוכח וכן כתב רי"ף והרמ"ה.
ועוד פשוט ובמים שאין להם סוף שאשתו אסור' לא שנא צורבא מרבנן ולא שנא אנש אחרינא מעלמא ולא אמרינן בצורבא מרבנן קול יש לו אם היה חי ומ"מ אם נשאת אפילו במים שאין להם סוף אין מוציאין בדיעבד. וכן פשוט שם בגמ' דמים שאין להם סוף אין מעידין דוקא לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא. וכן הדין נמי לכל אותן שאמרנו שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם אי אפש' שלא ימות אפילו דיכול להיו' דברח והלך לו ולא ראינו אותו ועדין חי הוא וקי"ל דלא תנשא אשתו דוקא לכתחלה אבל אם נשאת אין מוציאין אותה כך כתב הרמ"ה בההיא שכתבתי למעלה.
<h2>דף קכב.</h2>
מעידין לאור הנר ולאור הלבנ' ומשיאין על פי בת קול ומעש' שעמד א' על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו אותו אדם והשיאו את אשתו. וכן מעשה באיש אחד שאמר אני איש פלוני דממקו' פלוני נשכני נחש והריני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ודוקא שראו לו דמות אדם לכל המעשים האלו וראו לו בבואה דבבואה דאי לאו הכי חיישינן שמא שד הוא פשוט ביבמות וכתוב בירושלמי דוקא בשדה אבל בעיר אין צריך בבואה. וכתב גאון דהאידנא לא בקיאינן בבואה דבבואה היכי הוי הילכך לא עבדינ' כההוא עובדא וכן כתב הרמ"ה.
נאמנת אשה לומר מת בעלי ואם אמרה מפי עד פלוני והוא מכחיש אותה אינה נאמנת כך מוכח מההיא [שבועות ל"ב ע"ב] (הכי למורין) [הכל מודין] בעד אשה וכו' וכן מפרש"י וכן כתב (הרמב"ם) [הרמב"ן] דכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר את השני אין השני האומר בשמו נאמן וכתב שקבל כך.
משיאין עד מפי עד ועל פי אשה ועד מפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ועל פי קרובים פשוט וכן כתב רי"ף. וכן ע"פ כתבם ועל פי תורגמן אפילו שפסול בשאר עדיות וכן בירושלמי ועוד בירושלמי שאם כתב בשטר כך בלא חתום איש פלוני בן פלוני מת אין משיאין אשתו זולתי אם שלחו עד בכתב. גוי שאמר ששמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג משיאין אשתו על פיו אבל אמר ששמע מבית דין של אומות העולם אל ישיאו את אשתו פשוט במסכת גטין [כ"ח ע"ב].
לא בעינן דרישה וחקירה בעדו' אשה דמשום עגונא הקלו בה פשוט הרגתיו הרגנוהו תנשא אשתו על פיו דאין אדם משים עצמו רשע פשוט ביבמות [כ"ה ע"א]. גזלן דאוריתא וכן פסול דאוריתא פסול לעדות אשה אבל מדבריהם כשר לעדות אשה פשוט במסכת ראש השנה [כ"ב ע"א]. ובמישרים כתבתי אי זה נקרא גזלן דאוריתא או דרבנן בדין עדות. כתב רב אלפס ומסתברא דפסול דאוריתא במסיח לפי תומו (ו)משיאין על פיו דלא גרע מגוי.
